ב- 29 ביוני 1965 ידע מפעל גביע המדינה בכדורגל את אחד הגמרים היותר מרתקים שנערכו באצטדיון בלומפילד לעיני 20 אלף צופים.
מכבי תל אביב, שזכייה בגביע הייתה יכולה לספק לצהובים את התואר היחיד באותה העונה, לא הציגה את אחד ממשחקיה המלהיבים, 
בעוד בני יהודה מן העבר השני, בגמר הראשון שלה מול מכבי תל אביב, שלטה במשחק אבל נתקלה בשוער הצהובים, חיים לוין, באחד מימיו הגדולים – לא רק כשומר הסף אלא גם כאבא והאמא של השחקנים.
המשחק נפתח באופן שקול, ורק כעבור 25 דקות, ניצל עסיס את הדקות הטובות שלו וכבש את שער היתרון של הצהובים. 1:0 מכבי. גם האוהדים של מכבי, שלא היו בטוחים בניצחון של קבוצתם, התעוררו לחיים והחלו לדחוף את השחקנים. אלא שבני יהודה, בשליטה במרכז המגרש, לחצה והגיעה לאין ספור מצבים שלולא חיים לוין היו הופכים את התוצאה הרבה לפני הדקה ה-39, אז בני יהודה חזרה למשחק והשוותה משער של טסה.
גם במהלך המחצית השנייה בני יהודה שלטה בקצה המשחק אבל התקשתה לפצח את קו ההגנה הבצור של מכבי שכלל את זולוטולוב, מנחם בלו, דוד קרקו ובראש לוין שעם זינוקים פנתרים מנע שערים בטוחים בדקות הטובות של התקפת הזהובים.
בתום 90 דקות, המשיך המשחק להארכה, וכשהיה נראה כאילו מכבי תסתפק בהכרעה בהטלת מטבע (כך היה נהוג באותן השנים) בתום 120 דקות, הגיע הרגע הגדול במשחק של החלוץ הצעיר רפי ברנס, בן ה-22, שבתום מבצע אישי הכניע את עבוד וכבש את שער הניצחון של הצהובים.
גם ביציע של מכבי האוהדים לא הסתירו את פליאתם ואת שמחתם משער הניצחון שהוביל את השחקני למעמד הנשיא והנפת גביע המדינה לעונת 1964/65
