עונת 92/93 הייתה עונה היסטורית והפכפכה. הצהובים שהחזיקו בתואר האליפות לא הצליחו להגן על התואר בעונה בה התחרו לראשונה במסגרת אירופית, התנסות שהחלה בניצחון כפול על ואלטה ממלטה, נגמרה בהדחה של מכבי לקלאב ברוז' בסיכום צמד המפגשים והסתיימה במקום השני בליגה.
מכבי הגיעה לדרבי הראשון של העונה שנערך במחזור השביעי, כשבמאזנה 10 נקודות ליגה שהעידו על פתיחה מהוססת של הצהובים בליגה. כמו לקבוצה כולה, פתיחתה של עונת 92/93 החלה בצורה לא מעודדת לאלי דריקס. החלוץ לא הצליח לשים יד על חולצת ההרכב של מכבי בתחילת העונה, כאשר המאמן אברהם גרנט השתמש בחלוץ ב
עיקר כאופציה מהספסל.
כאשר הוא ללא אף שער ליגה בשבעה מחזורים, המעצור בשערים של דריקס השתחרר בזמן הכי טוב מבחינת כל אוהד של מכבי, בדרבי התל אביבי. מכבי של גרנט הגיעה לאיצטדיון שהתמלא ב-23 אלף אוהדים שזכו את דריקס עולה בהרכב הצהובים. כבר בדקה ה-9 החלוץ הצדיק את הקרדיט שניתן לו מהמאמן, כאשר התרומם גבוה ונגח את הכדור לרשת. 0:1 למכבי. רגע לפני הירידה למחצית, דריקס הקפיץ שוב את הקהל ברמת גן. החלוץ קיבל את הכדור מאבי כהן הירושלמי, הסתובב על הבלם של הפועל ונעץ את הכדור ברשת. 0:2 לצהובים במחצית.
דריקס ששנה לפני כן כבש צמד בדרבי, לא התכוון לעצור בשני שערים הפעם. בדקה ה-62, דריקס נכנס לספרי ההיסטוריה כאשר הוא משלים שלושער אדיר לאחר שקיבל כדור רוחב מאלכסנדר פולוקארוב. דריקס זכה לתשואות מהקהל הצהוב כאשר הוחלף, במשחק שהתוצאה בו נקבעה בדקה ה-84 עם שער של אבי כהן הירושלמי. בסיומו של אותו משחק, דריקס הבהיר לכולם מה ניצח למכבי את הדרבי: "אמרתי עוד קודם, שברגע שנחזור להיות חברים ונעבוד כיחידה אחת על המגרש, אף אחד לא יעמוד מולנו. היום הוכחנו את זה".
