שנים ברחנו מהמציאות, נתלינו בשארית כוחותינו בהיסטוריה והעדפנו לא לראות. השנה, המציאות עולה על כל דמיון.
שריקת הסיום של המשחק החזירה אותי לפרצופים, לקולות ולצבעים של העונות האחרונות. אני זוכר אותנו חוזרים על המנטרה השחוקה "הכאב זמני, הגאווה נצחית" בכל פעם שאוהדי היריבה חגגו על חשבוננו. אני זוכר את הפרצופים של אוהדי היריבה העירונית ביציאה מהאצטדיון אחרי עוד דרבי מביך. אני זוכר את דאגלס דה סילבה, סמואל יבואה ואפילו פאביו ג'וניור חובטים בנו פעם אחר פעם בדקות הסיום. אני זוכר את גול הניצחון של שמעון אבוחצירה במדי הפועל פ"ת תחת גשם שוטף ואת החגיגות של ספסל הפועל עכו אחרי הרביעייה בגביע. אני זוכר את היציעים מתרוקנים ככל שהעונה מסתיימת ואת הניצחונות המרגיזים במחזורי הסיום כשכבר לא נשאר על מה לשחק.
אני זוכר את הנרי מקינאווה, אלוין בג'ירי וסקוט סילי, וקשה לי לשים אותם על אותה משבצת של ראדה פריצה, קרלוס גארסיה או וינסנט אניימה. אני זוכר את השער של ביבאן פרנסמן באצטדיון ר"ג ואת הלשון שהוציא לנו דימיטאר טלקיסקי אחרי שנעץ את הכדור בחיבורים של יבריץ'. אני נזכר בחגיגות של אוהדי חיפה ובטענות של הפרשנים ש"פתחנו רגליים", אפילו שזאת פשוט היתה היכולת הרגילה שלנו. אני נזכר בפליטת הפה של ליאור ז'אן אחרי התיקו המאופס בדרבי ואת החגיגות אחרי הזכייה בגביע הטוטו, כאילו שזכינו באליפות אירופה. אני נזכר בימים שהעדפנו שלא לקרוא את מדורי הספורט וויתרנו בצפייה אל תוך הלילה בחדשות הספורט או יציע העיתונות.
אני חוזר אל המראות, הצבעים והקולות, ואז מתעורר למציאות חדשה, מציאות של מעבר לכל דמיון, והדמיון כידוע הוא הנשק הטוב ביותר במלחמה נגד המציאות. מציאות שבה מואנס דבור מחזיר את היתרון מול חיפה ושולח את הירוקים בחזרה לחיפה בלי נקודות. מציאות שבה אלירן עטר כובש שלושער בקרית אליעזר ושובר מנחוס של שמונה שנים מול הפועל חיפה. מציאות שבה ברק לוי עוצר פנדל מפוקפק בדקה ה-94 ומושיקו לוגסי יורה שער ניצחון לחיבורים של איינוגבה בדקה ה-99. אני מתעורר למציאות שבה תל אביב נצבעת צהוב והמספר "ארבע" הופך משנים של סיוט למספר שהוא חלום. אני מתעורר לחמישייה על בית"ר ירושלים ומהפך דרמטי ברמה"ש. אני מתעורר למציאות שבה מכבי תל אביב ואלופת המדינה הופכים למשפט אחד.
"מזל שיש אותך, את מבינה אותי ואת מראה לי את עצמי, מתלהב כמו ילד מתפנק בך ואז אני נשאר איתך. בסוף כל לילה אני בא, את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד וריחמת עלי כמו אם וניצחת איתי הכל".
