מצעד הדרבים האלטרנטיביים לוקח אתכם לעוד עונת אליפות בלתי נשכחת. המקום ה- 3
סיפור העונה: 2002/03
גם בעוד עשרות שנים נתקשה להיזכר בעוד עונה כזו ולא בגלל רמת כדורגל יוצאת דופן אלא בגלל הדרמה והמתח שליוו אותנו. לאורך כל העונה שאר הקבוצות עמדו בצד והביטו ברמזור צהוב, אדום וירוק בראש הטבלה שסדר הצבעים בו לא הפסיק להשתנות. כשהעונה הגיעה לרגעי הסיום כבר לא נשארו לנו ציפורניים לכסוס, אך תואר האליפות חזר הביתה לאחר שבע שנים.
https://www.youtube.com/watch?v=Dv1_MCJEzmc&feature=youtu.be
סיפור המשחק: מכבי ת"א – הפועל ת"א 0-1
בהיסטוריה של משחקי הדרבי לא חווינו יותר מדי רגעים כאלה בהם הכול התחבר באופן מושלם. היוקרה העירונית הונחה כרגיל על כף המאזניים, אך הפעם עם משקל עודף. מלבד הרצון העז לא לתת להפועל לברוח בפסגה היה לנו עניין פעוט של רצף לא מחמיא. תשעה משחקי דרבי רצופים בליגה הסתובבנו עם המועקה הזו וכל כך חיכינו שהיא תתפרץ. הכול היה מוכן, ארבעים אלף צופים, רובם הגדול בצהוב, הרעידו את אצטדיון ר"ג (כן, גם שם זה היה אפשרי) וחיכו לרגע הזה שיוציא את הכול החוצה. למרות המטען השלילי, ההרגשה הייתה באוויר.
לדרבי הגענו רק מהמקום השלישי בטבלה, שלוש נקודות מאחורי מכבי חיפה וארבע מאחורי היריבה העירונית. הפסד היה מביא איתו מכה חזקה בכנף של תכניות האליפות ויותר גרוע מכך, מכה מוראלית קשה בקרב על העיר. ניצחון טמן בחובו תנופה ענקית במאבק האליפות והחזרת הצבע הנכון לעיר לאחר יותר משלוש שנים.
איש המשחק: רודריגו גולדברג
אחד הזרים הכי ישראלים שהגיעו לקרית שלום היה ללא ספק אחד האהובים על הקהל והמשחק הזה חרט את שמו בענק בתוך הלבבות שלנו. הוא תמיד רץ, תמיד השתדל, תמיד חייך ותמיד היה שם במקום הנכון ובזמן הנכון. הדקה ה-22 של הדרבי הזה לא הייתה שונה. גולדברג לא ניסה לעשות את זה יפה או מתוחכם, הוא זיהה את הפירצה ושלח את השפיץ של הנעל עמוק לתוך הרשת של שביט אלימלך. מלך השערים הזר של מכבי ת"א במשחקי הדרבי עשה זאת שוב וחגג בסטייל מול עשרות אלפי צהובים משולהבים ביציעים. השאגה שנשמעה בסיום המשחק הבהירה עד כמה הניצחון הקטן אך הגדול הזה היה משמעותי. העיר תל אביב חזרה ללבוש צהוב.
