אלכסנדר 'שורה' אובארוב שיחק את משחקו האחרון היום לפני כ-15 שנה. לרגל התאריך המיוחד בלם העבר, אלכסנדר פולוקארוב, מספר על הזר הכי ישראלי שנחת בארץ
היום, בתאריך ה13/5 לפני כ-15 שנים, עלתה מכבי תל אביב למחזור האחרון בעונת 1999/2000 כשאירחה אז את בית"ר ירושלים באיצטדיון בלומפילד. מכבי ניצחה 1:4, אך את המשחק הזה לא יזכרו בגלל התוצאה שלו, וגם לא בגלל ההופעה המיוחדת והחד פעמית של אבי נמני בשער, אלא בגלל שזה היה המשחק האחרון שבו השוער האדיר ממוסקבה, אלכסנדר שורה אובארוב לבש את המדים הצהובים.
כמות השחקנים איתם שיחק אובארוב, לימים ידוע בכינויו שורה, היא עצומה. במשך תשע עונות אייש השוער הגדול את השער של מכבי תל אביב איתה זכה בשלוש אליפויות ושני גביעים.
אם מישהו חושב שהסיפור של אובארוב מסתכם בתארים שרשם במדי מכבי אז הוא טועה. הרומן של אובארוב, שנחשב ללא ספק לזר הכי ישראלי שנחת על אדמת הקודש, מתחיל לפני 24 שנים. באותו יום שרבי בו נחת בישראל שוער נבחרת ברית המועצות יחד עם הבלם הרוסי, אלכסנדר פולוקארוב.
"נפגשתי עם אובארוב בפעם הראשונה בשדה התעופה במוסקבה", מספר פולקארוב על היום הראשון בו נחתו השניים ובו הבלם שיכנע את השוער שהחום נובע ממנוע המטוס ולא מהאקלים השרבבי בישראל באותם החודשים. "לא הכרתי אותו אישית, אבל התחלנו להתחבר במטוס. הגענו לישראל ושם פגשנו נציג ממכבי שהסיע אותנו לדירה במרכז הארץ. כבר למחרת התחלנו להתאמן וארבעה ימים לאחר מכן המראנו עם הקבוצה למחנה אימון. בתום המחנה הגיע המאמן אברהם גרנט, אסף אותי ואת שורה ואמר לנו שבמועדון מרוצים מאיתנו ושהם מחתימים אותנו על חוזה, כך למעשה הכל התחיל".
אלכסנדר פולוקארוב, שמשמש כיום כמנהל בית הספר לכדורגל של מועדון הפאר "טורפדו מוסקבה", נזכר איך הודבק הכינוי 'שורה' לחברו לקבוצה: "כשהגענו לארץ התבלבלנו הרבה כיוון שלשנינו היה את אותו השם. בשלב מסוים אובארוב ביקש שיקראו לו שורה, כינוי שגם במוסקבה היו מכנים אותו וכך בעצם נולד הכינוי". אגב, סיבה נוספת לכך שביקש השוער את הכינוי הוא השם של סבתו שגם נקראה שורה.
הזיכרון של פולוקארוב מסתכם לרוב כזיכרונות חיוביים משוער ענק, אך ותיקי מכבי יזכרו שההתחלה של אובארוב בפרט וצמד השחקנים הזרים בכלל, לא הייתה מלאה בשושנים: "את המשחקים הראשונים במכבי אני לא אשכח. הם נחקקו לי בזיכרון. בארבעת המשחקים הראשונים של העונה נראינו רע, רע מאוד. היינו סופגים הרבה שערים וזה הפריע לנו", סיפר הבלם הרוסי, "יום אחד ישבנו אני ושורה ועברנו על כל המשחקים, כל המהלכים וכל השערים שספגנו. עשינו שיעורי בית במובן של מה הדברים שמצליחים ובעיקר מה לא מצליח. לאחר הפגישה הזו לא הפסדנו במשך 12 משחקים ובסופה של אותה עונה זכינו באליפות המדינה".
גם אחרי שפולוקארוב עזב את הארץ, אובארוב נותר בישראל. פה גידל את ילדיו שהספיקו כבר לשרת בצבא. אם או בלי קשר, השוער שהפך לסמל עבור האוהדים הפך בפרק זמן קצר מאוד להכי ישראלי שיש: "שורה נשאר בארץ בגלל האוהדים", מסביר פולוקארוב, "החיבור המיוחד עם הקהל והסביבה שהייתה כל כך חברותית ונתנה לו הרגשה טובה. גם בקבוצה שלנו הייתה אווירה נהדרת, הפסדנו וניצחנו ביחד. שורה נשאר פה מבחינה מקצועית הרבה זמן ואולי זה מה שגרם לו להישאר בארץ ולחיות בישראל".
פולוקארוב שמכיר את אובארוב מקרוב, מונה תכונות אופי שלדעתו עושות את אובארוב למי שהוא: "התכונה הראשונה שאפשר להעיד על שורה זה טוב הלב שלו. הוא לעולם לא אמר למישהו לא. תמיד הוא עוזר ועושה את זה מהלב. אנשים שהגיעו מרוסיה לישראל וביקשו ממנו עזרה מצאו בן אדם שתמיד היה שמח לעזור לא רק מקצועית, אלא גם להראות את הארץ וסתם לטייל בה. התכונה השנייה היא כמובן המקצועיות ויכולת ההתמדה שלו".
אומרים שפולוקארוב היה מהזרים היותר מיוחדים ששיחקו במכבי, ונראה שגם השחקן עצמו התחבר למועדון בצהוב: "בחצי שנה האחרונה לא יצא לי ממש לעקוב אחרי מכבי תל אביב, אבל עד אז הייתי משתדל להתעדכן גם עם שורה וגם דרך האתר של הקבוצה. תמיד שמחתי לראות שמכבי מנצחת ומובילה את הטבלה".
