מכבי תל אביב נפרדת היום (ג') מאחד מהמנהלים המיתולוגיים במועדון, שמעון קורק, שהלך אמש לעולמו בגיל 72. קורק החל לעבוד בקריית שלום ב-1988 ותפקד כמנהל הקבוצה במשך 14 שנים.
לא מעט הישגים רשמו הצהובים תחת ניהולו של קורק שכללו שלושה תארי אליפות, זכייה בדאבל
ובשני גביעי המדינה. אבל מעל לכל זוכרים במכבי את הדמות הקשוחה מצד אחד ורגישה מצד שני שהייתה, של מי שהיה חלק בלתי מבוטל ב׳תור הזהב׳ של הצהובים בשנות ה-90.
לא מעט אנשים נפרדים היום ממי שהיה גם מנהל וגם דמות אבהית בקריית שלום. חלקם בחרו לספר על ההכרות והפרידה.
מאמן השוערים, שורה אוברוב, נזכר בימים הראשונים שלו בקריית שלום וההכרות עם קורק:
״שמעון היה בעצם המנהל הראשון שקיבל אותי. תמיד אזכור לו את העזרה שנתן לי בימים הראשונים שלי בארץ שהיו לא קלים בכלל. הוא תמיד היה איתי ולא עזב אותי. אם קרה משהו בבית, אם הייתי צריך משהו, שמעון היה שם. הוא היה כל כך חשוב במכבי תל אביב. האיש הכי חזק במועדון. השחקנים מאוד אהבו אותו. הוא חתום על השינוי הגדול שעשה המועדון בתחילת שנות ה-90.
ההישגים, האליפויות, הגביעים בהכל יש לו חלק נכבד. הוא בעצם הביא איתו את כל מה שקשור למשמעת. כולם פחדו ממנו וכיבדו אותו. הוא היה אומר לכל השחקנים ולכל מי שקשור למועדון את האמת שלו בפנים ולא מאחורי הגב, ולמרות שזה לא היה קל לשמוע תמיד כולם העריכו את זה. הבת שלי, שהכירה את שמעון טוב, הייתה הראשונה ששמעה על פטירתו והתקשרה אלי אחרי המשחק. זה בהחלט יום עצוב עבור המועדון ובכלל לכדורגל הישראלי".
עמיר תורג'מן עלה כחלוץ צעיר ממחלקת הנוער של מכבי ב-1989, ולא ישכח את השנה הראשונה בקבוצה הבוגרת והמפגש עם קורק:
"הייתי שחקן צעיר בן 17 כשעליתי לקבוצה הבוגרת של מכבי. שמעון היה הראשון שקיבל אותי. כבר במפגש הראשון הוא השר איזה תחושה של יראת כבוד כלפיו. הייתה לו דמות של מנהל רציני וקשוח. עם זאת ככל שהכרתי אותו יותר גיליתי גם את הפן האחר. אני זוכר סיפור שהיה לקראת סוף השנה הראשונה שלי בבוגרים.
היה משחק נגד מכבי חיפה ברמת גן שהובטח לי שאני אמור לשחק בו. קבוצת הנוער הייתה אמורה לשחק באותה השבת במשחק שהיה קרב הישרדות בליגה. שמעון אמר לי ביום חמישי שאני לא אשחק בבוגרים אלא בנוער ואני התקשתי להסתיר את האכזבה הגדולה. הוא ראה את זה. ואז אמר לי תשחק בנוער ואני מבטיח לך שיהיה בסדר.
שיחקתי בנוער ניצחנו ונשארנו בליגה. הבוגרים הפסידו באותו היום לחיפה 4:1. בין המשחקים שמעון לקח אותי לארוחת צהריים במסעדת דגים ביפו ודיבר איתי על הכל. זה מה שריכך אותי. זה משהו שייחד את האישיות שלו שלמרות האופי הקשוח שלו הוא רגיש לאנשים וזה משהו שאיפיין אותו כמנהל שהפך לדמות מיתולוגית".
לירן שטראובר, הגיע בשלהי שנות ה-90 לקריית שלום. את הערב שקיבל את הטלפון מקורק הוא לא יישכח. כך שיתף בעמוד הפייסבוק:
"לפני 16 שנים כשהייתי בן 25 קיבלתי טלפון בערב אחד במהלך הפגרה בצד השני נשמע קול צרוד וסמכותי שאמר לי "שמעתי שאתה מאוד רוצה לשחק במכבי ת״א, אז שכנעתי את אברהם גרנט לקחת אותך בחוזה לשנתיים יש לך עד מחר להחליט אם אתה מעוניין לבוא בתור שני לשורה אוברוב?", הוא סיים את השיחה בנימה קלילה ואמר בצחוק ״שורה זקן וכבר לא יודע כמה כוח יהיה לו לשחק העונה. תחשוב על זה בלילה ואם כן תגיע מחר לבית חולים בלינסון (עמנואל אופיר ז״ל היה מאושפז שם) בשעה שש בערב לבית הקפה של בית החולים". יום למחרת היתה אמורה להיערך לי פגישה עם עירוני אשדוד לחתום חוזה ל-5 שנים. את ההמשך כולכם אני מניח יודעים.
זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם האיש הכל יכול, האיש והאגדה, האיש שכל אחד נשבה בקסמיו ולא יכול היה לומר לו את המילה 'לא'. האיש שמילה שלו היתה יותר מחתימה על חוזה, האיש שרק דאג לכל שחקן שרק לבש צהוב דאז ולימים לילדים שלבשו כתום בבני יהודה בשנים האחרונות. יהי זכרך ברוך שימלה ".
