12 באפריל 1988. מכבי תל אביב יצאה למשחק חוץ נגד הפועל עכו בסיבוב הראשון של משחקי גביע המדינה. על הנייר, מחזיקת הגביע לא אמורה להתקשות בדרך לשלב הבא, כשמולה עמדה יריבה שסגרה את הטבלה של הליגה הארצית.
1,500 צופים, ברובם מקומיים שעבורם היה מדובר ביו חג, תפסו את מקומם ביציע וחיכו בקוצר רוח לראות הצהובים: אלי דריקס הצעיר, מנשה שמעונוב, משה גריאני, אלון נתן ובני טבק שפתחו בהרכב של שפיגל את בר נור.
עם שריקת הפתיחה הצהובים לחצו את שער עכו בתקווה לכבוש שער מוקדם ולחשוב כבר על השלב הבא, אבל התקשו למצוא את הפירצה בחומה העכואית ובסיום 45 הדקות הראשונות נפרדו השתיים בתיקו 0:0. שתי דקות בתוך המחצית השנייה הספיקו למכבי כדי לעלות ליתרון 0:2, אחרי הרמה שם אלי דריקס ונגיחה של משה גריאני. דקה אחת לאחר מכן (48) זכו הצהובים לכדור עונשין מ-11 מטרים אחרי עבירה על בני טבק ברחבה. אלון נתן ניצב לבעיטת עונשין מ-11 מטרים וכבש את השני. בשלב הזה גם בר נור וגם שפיגל היו בטוחים שהמשימה הושלמה, אבל עכו, משום מקום חזרה למשחק וכבשה שני שערים מרגליהם של דור חלפון (פנדל,66) וניסים אדרי (88) שהובילו את המשחק להארכה.
3 דקות בתוך הארכה הפועל עכו השלימה את המהפך, שוב מהנקודה הלבנה, שדור חלפון כבש את השני שלו במשחק. את קריאות הצהלה באצטדיון קשה היה לפספס, אבל שמעונוב השתיק את היציעים בדקה ה-111 וקבע משחק גומלין באצטדיון בלומפילד.
למרות השער שהעביר את ההכרעה לבית של מכבי, בר נור לא ידע את נפשו מאכזבה וסיכם את המשחק בביקורת קשה: "פשוט, אין לנו אופי".
19 באפריל 1988. שבוע אחרי האכזבה בעכו, החליטו שפיגל את בר נור לערוך שינויים מיזערים ולתת קרדיט לשחקנים שהתקשו לרשום ניצחון במשחק הראשון. מן העבר השני, בעכו הגיעו למשחק עם הרבה ציפיות ופנטזיות על תואר הסינדרלה הגדולה.
הלחץ של הצהובים היה גדול כבר בדקות הפתיחה, ובדקה ה-16 איתן לוי העלה את הצהובים ליתרון 0:1 ושחרר הרבה לחץ בקרב המאמנים. נראה שהשער הראשון פתח את הדרך לעוד ארבעה שערים שכבשו הצהובים: שלושער של בני טבק ושער נוסף של אלי דריקס. בסיום ניצחו הצהובים 0:5 את עכו והעפילו לשמינית הגמר שם פגשו את הפועל ירושלים. אך נגמר המסע? עם ניצחון 1:2 על הפועל תל אביב וזכייה בגביע עונה שנייה ברציפות.
