"נו, אז איך אתה מתרשם מהקבוצה?", ישאל בוודאי פיטר בוס בישיבת הבוקר במתחם קריית שלום. ההולנדי יחייך מעל ספל הקפה ויביט החוצה, אל היום השמשי של אמצע ינואר. בארנהם עכשיו 4 מעלות וגשום, הוא נזכר.
"ובכן", יפתח המאמן החדש באנגלית מושלמת, "המצב יותר טוב משחשבתי. הקבוצה יודעת ללחוץ. הקשרים יודעים למסור כדורים למצבים, צריך לשפר את ניצול ההזדמנויות. ההגנה בסך הכול עומדת טוב, אבל יש מה לתקן. אין ספק, זו קבוצה טובה מאוד".
"ומה אתה אומר על הכוכב הגדול שלנו?", ישאל. "כן, בהחלט", יחייך לעצמו הבוס. "אמנם יש הרבה שחקנים טובים, אפילו מצוינים, אבל רק שחקן אחד מושלם, רמה אחת מעל כולם. רק אחד שאני כבר יודע שאוכל לסמוך עליו בעיניים עצומות, שאני יודע שייתן את הכול בכל משחק, שיבין וימלא אחר ההוראות. כולם נהדרים, אבל רק גל אלב
רמן כוכב".
את המונולוג הדמיוני הזה נשאו בעבר כל מאמני מכבי בשנים האחרונות. ואם המלים לא נאמרו – מדובר בעוול. נכון, על זהבי נאמר כבר הכול ואין מה להוסיף. 20 שערים בחצי עונה זה מספר מפלצתי. נכון, טל בן חיים יכול לפרק כל הגנה (טוב, בישראל) ודור מיכה מסוגל לגמור משחק בנגיעה אחת רכה. אבל אתמול בבלומפילד הייתה שעתו הגדולה של הקשר האחורי הטוב בישראל.
אלברמן, אומרת הקלישאה, הוא "שחקן של מאמן". המחויבות שלו לקבוצה לא נופלת מזו של יושבי שער 11, ההבנה שלו את המשחק ואת השיטה עולה בוודאי עשרות מונים עליהם. הוא שחקן מושלם לתפקידו – לא מצופה ממנו להבקיע בצרורות, אפילו לא לבשל יותר מדי. שער ושני בישולים הם פחות או יותר מה שציפו ממנו. הערך המוסף של הקשר בן ה-33 הוא בניהול המשחק, הסגירה, חילוצי הכדור והלחץ. את הפעולות האלה, הלחם והחמאה של כדורגל מקצועני, אף אחד לא עושה טוב ממנו בין הים לנהר.
טל ספיר ()
לפיטר בוס יש עוד הרבה עבודה. הרבה פרמטרים בקבוצה משוועים לשדרוג – מחלוץ ועד בלם מהיר. המכונה חורקת לפעמים וגם אתמול המשחק היה רחוק ממושלם. התהליך הזה יתאפשר באמצעות עוגנים כמו אלברמן (כן, נו, וזהבי) – שחקן שתמיד תדע מה אתה מקבל ממנו. השחקנים סביבו יתחלפו וישנו תפקוד, אבל עליו תמיד אפשר יהיה לסמוך שייתן תפוקה. זה מה שעשה אתמול – ובשלוש השנים האחרונות – את ההבדל.
הכתוב הינו טור דעה
