ברחבי מדינת ישראל מציינים ביממה הקרובה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובין הרבים שלהם נגיעה אישית לנושא נמצאת גם משפחתו של קשר הקבוצה גל אלברמן. "באופן טבעי, ברגע שיש לך משפחה קרובה שהייתה חלק מהדבר הזוועתי הזה היום הזה תמיד מעלה בך זיכרונות לגבי סבא, סבתא ובכלל המשפחה של אבא שלי שעברה את השואה", מספר אלברמן, "כמובן שזה יום עצוב לכל עם ישראל ובוודאי לאלה שמשפחתם חוותה זאת על בשרה".
אחותו של גל, מורן, חשפה את הקשר של המשפחה לשואה דרך סיפורו של הסב אולג, ששרד את הזוועות בעזרת תושייה רבה, ובסופו של דבר הצליח להגיע לארץ ישראל יחד עם אשתו רוחל ולהקים בה את משפחתו. גל עצמו נתן הזווית שלו וגילה: "למען
האמת גם סבא וסבתא וגם האחים שלהם ששרדו לא דיברו איתנו יותר מדי על הנושא הזה. מן הסתם אני מניח שאלה דברים שניסו פחות להיזכר בהם. כמובן שעשינו עבודות שורשים בבתי הספר והייתה נגיעה בנושא. ניסינו קצת לשאוב מידע אבל גם אז זה לא היה בדיוק בשיתוף פעולה מלא מצידם וזה היה די מובן. הם ניסו לתת לנו חום ואהבה וליהנות מהחיים החדשים שהיו להם יותר מאשר לחזור לזיכרונות העבר".
בתמונה – סבא אולג וסבתא רוחל מימין (באדיבות משפחת אלברמן)
אלא שגם הקריירה של אלברמן עימתה אותו עם העבר של משפחתו בדרך מעט לא צפויה. כזכור, בשנת 2008 עבר הקשר לשחק במדי בורוסיה מינשנגלדבאך מהבונדסליגה הגרמנית במהלך שעורר מבחינתו רגשות בנושא. "ללא ספק זו הייתה אירוניה כזו", אמר 
אלברמן, "אחרי השואה ומה שהמשפחה שלי עברה חזרתי לשם, כשמבחינתי כביכול המטרה הייתה לכבוש פסגות חדשות בקריירה. זה היה סוג של מעגל שנסגר. רוב המשפחה של סבא שלי וסבתא שלי כבר לא הייתה בין החיים כשעברתי לשם. אני יכול להגיד שהרבה יותר מפעם אחת עברה בי המחשבה מה הם היו חושבים על זה או איך נראה מהצד סיפור שכזה. זה נראה משהו די הזוי".
"גם כשהייתי בגרמניה נתקלתי הרבה פעמים בשאלה מאיפה אתה וברגע ששומעים שאני מישראל אז יש קצת אי נוחות ולפעמים תגובות קצת נבוכות מהתשובה שלי, אבל זו המציאות וזה דרכו של עולם", הוסיף, "אני הגעתי לשם כדי להגשים את החלומות שלי. יצא שזה היה על אדמת גרמניה ומבחינתי זו הייתה סוג של סגירת מעגל".
לסיום סיפר אלברמן כיצד הוא רואה את המשמעות של הזיכרון לשואה ולגבורה: "זה יום מאוד עצוב. לי באופן אישי קשה מאוד, שנה אחרי שנה, לראות ולשמוע את הסיפורים והתוכניות שמתארות מה שקרה שם. קשה מאוד לדמיין את גודל הדבר הנורא והעצום הזה. זה משהו שהוא בלתי נתפס. מבחינתי מדובר ביום של הזדהות, יום קשה ועצוב בכל שנה מחדש".
