יום חמישי, בין ערביים, לוקח את האחיין לראות את מכבי, משחק שני שחווה בחייו, אבל לא עוד משחק. גמר הגביע בעיר הבירה מול היריבה העירונית הקטנה מהשכונה, הכתומים עם התקווה.
המטרה – להשאיר את ההגמוניה בקרית שלום, ריחות וצלילי הירקנים בשוק כבר בוקעים חזק בגרונותיהם. תבלינים, ירקות שהבשילו וריח חריף של סוף עונה.
כשאומרים לי משחק מול בני יהודה זה מחזיר אותי לעונת הרמונטאדה של מכבי, עונת עוף החול שבה מיץ', ג'ורדי, גארסיה, זהבי ופריצה החזירו אותנו לקדמת הבמה. התקפה אחרונה, אוטוטו העיתונים מזינים: 'נפרדו ב-2:2'. אבל אז הגיח טיל בליסטי שלא יבייש את ביצועיו של טיל החץ. מושיקו לוגסי הרים את בלומפילד לדציבלים שטרם נשמעו. עברו השנים, מכבי זללה תארים, נדדה מהבית וכעת המטרה היא לדחוס עוד תואר וגביע מוכסף לארון..jpg)
בלי נאחס יצקצקו המלעיזים 'לא צועקים יש לפני הגול' – הכל נכון, אבל מכביזם זה להיות הכי טוב, הכי גדול, הכי חזק. לשאוף לנצח בכל מגרש ובכל עונה, הנה זה מגיע תנו לייני להניף את הגביע.
מתמרקים, לובשים צהוב, תולים את הצעיף בחלון כדי שכל כביש 1 ידע שמכבי באים, באים להרעיד את טדי.
כמאמר השיר:
"אחרי טדי ירושלים דעכה מהר
מיום ליום תל אביב נצצה יותר
ננשום קצת אויר הרים צלול כיין
יאללה מכבי
העיקר להיות מאושר
ירושלים הנה אני בא
באתי להזיע – הנה אני בא
כי מכבי את היחידה אני נשבע."
אחרי שהנשיא נפרד מטראמפ זהוב השיער שפינה את העיר לצהובים שיבקעו את חומותיה, ילווה במכונית השרד לעבר יציע הכבוד, זו העת של הקהל לתת את הגרון, עד השניה האחרונה, מכבי יאללה מלחמה.
רק תביאו גביע!
