‏

28 ביוני 1947, אצטדיון המכביה בעיר העברית תל אביב. בשנה שהייתה לגורלית לעם היהודי השוכן בארץ ישראל, העפילה מכבי תל אביב לגמר הגביע נגד בית"ר תל אביב. במהלך העונה גברה מכבי על הפועל עתלית, הפועל רמת גן-גבעתיים ומכבי פ"ת לפני שפגשה את היריבה בדרבי התל אביבי. בית"ר, אגב, כבר ניצחה דרבי תל אביב בסיבוב השני כשגברה על הפועל.

בתקופה שלפני הכרזת העצמאות ריח המלחמה היה באוויר ולכן כאשר הגיע הזמן של גמר הגביע ומכאן המספר הנמוך של האוהדים שהגיעו לצפות בגמר, 15 אלף בלבד, שזכו לראות את אחד הגמרים הדרמטיים שידע היישוב עם סיום שאף אחד לא ציפה לו. 

מכבי תל אביב הייתה הראשונה שעלתה ליתרון משער של יוסל'ה מרימוביץ' בדקה ה-23. נתן פנץ איזן את התוצאה בדקה ה-57 ודקה אחת בלבד לאחר מכן יהושע גלזר החזיר את היתרון לצהובים. בדקה ה-64 מרימוביץ' כבר קבע 1:3, והכל היה נראה סגור. אלא שבדקה ה-78 חזרה בית"ר לתמונה עם שער מצמק של שמעון אלפסי.

הלחץ החל להראות את אותותיו ושתי דקות לסיום כבשה בית"ר את שער השיוויון. אלא ששופט המשחק פסל את השער וברגע הזה למעשה המשחק הופסק אחרי פלישה של אוהדי בית"ר לכר הדשא. קשר בית"ר ת"א, יום טוב מנשרוב, ניצל את הערבוביה כדי להשתלט על הגביע ולברוח איתו מהאצטדיון.

אחרי שהשתלטו על האוהדים, ולמרות שהמשחק הופסק, נקבע כי הגביע יהיה של מכבי תל אביב שזכתה בניצחון טכני.