הוא עבד עם ג'רי בית הלוי ופאולו סוזה. היה על הספסל כשגיורא שפיגל ניצח דרבי היסטורי ב-1970 וגם כשאבי נמני עלה מהנוער והפך עם השנים לכוכב. הוא עבד באיצטדיון המכביה המיתולוגי, היה שם במשחק הראשון של הצהובים במסגרת אירופית והיה האיש שקלט את שורה אובארוב ואלכסנדר פולקארוב בישראל. במהלך כ-50 שנים בהן היה חלק בלתי נפרד מהמועדון הוא חגג 11 אליפויות ו-12 גביעי מדינה.
האיש שאחראי לרזומה המרשים הזה הוא בועז רימון, מנהל המשק המיתולוגי של מכבי תל אביב. אדם שדם צהוב זורם בעורקיו ושלאורך השנים ראה הכל, לטוב ולרע, במועדון. כמנהל המשק ערך את תכניות ההצטיידות של הקבוצה, ביצע את הרכש בפועל ותכנן וביצע את לוגיסטיקת הציוד לכל מחנות האימונים של הקבוצה בחו"ל. הוא גם היה חלק מרכזי בהקמת מתקן האימונים בקרית שלום ב-1990 ובנוסף היה הרוח החיה מאחורי הקמת קבוצת הוותיקים של מכבי ב-1986.
רימון כאמור ראה הכל מהכל ובראיון שקיימנו איתו שמענו את סיפורו, וגם כמה מאינספור החוויות שצבר בתקופה המרשימה שלו במכבי.
מבית הלוי לקשטן
בועז נתחיל מההתחלה. איך החל הרומן שלך במכבי?
"בהתחלה שיחקתי בילדים של מכבי. הייתי צופה באימונים של הקבוצה. יום אחד ניגש אליי מאיר מליקה, הסבא של מאיר מליקה ששיחק במכבי בשנות ה-90, וביקש ממני שאהיה עוזר שלו וככה התחלתי במכבי. המשחק הראשון שהייתי בו היה גמר הגביע ב-1964, שהיה למעשה המשחק השלישי אחרי ששני הראשונים הסתיימו בתיקו. המשחק השלישי, שנערך בקרית חיים, כבר היה המשחק הראשון שנסעתי אליו בתפקיד. הייתי רק בן 10".
קבוצת הוותיקים ()
מי היה מאמן הראשון איתו עבדת?
"ג'רי בית הלוי. זכיתי לעבוד עם גדולי המאמנים של מכבי. גיורא שפיגל למשל. הוא היה סופרסטאר, שחקן אולי הכי כישרוני שהיה בכדורגל הישראלי, וגם אישיות, בן אדם מבריק".
יש מישהו שזכור במיוחד?
"כמובן שהייתי מאוד מחובר לשנה שהיה צוות של גיורא שפיגל ודרור בר נור. לעבוד איתם זה היה משהו גדול בשבילי. היו לי יחסי חברות מדהימים גם עם יענקל'ה גרונדמן ז"ל, שאני חושב שהוא איש שיש עליו קונצנזוס. צביקה רוזן התחיל תהליך כשנתן במה לצעירים כמו אבי נמני ואמיר שלח, עם אברהם גרנט היו שנים נהדרות, אחר כך בא קשטן עם דאבל וכדורגל יפהפה, גם איתו היתה חוויה לעבוד. גבר שבגברים, ישר. אסור להתעסק איתו, מי שהתעסק איתו אז חבל לו על הזמן, אבל גבר. איש מאוד מאוד נחמד. עם כולם הסתדרתי והיו לי יחסים טובים מאוד".
הבנתי שיש לך קשר מיוחד עם שורה אובארוב
"בטח. אני בעצם זה שקלט אותו בארץ. קיבלתי אותו ואת פולוקארוב. לפניהם גם את אנדריי באל, שהיינו בקשר מצויין. דבר ראשון לקחתי אותם לאכול כמובן ב-206, חומוס, על היום הראשון בישראל. הם אמרו שזה מאוד טעים. שורה הוא דמות מדהימה. בחור יוצא מהכלל, חכם, סטנדאפיסט. פעם ישנו במחנה אימונים. הוא היה בחדר עם עוזר המאמן איציק עובדיה והוא אומר לו 'היום בלילה לא נחרת', אז שורה אומר לו 'איזה מן חבר אתה? למה אתה לא בודק, אולי אני הלך לעולמו?' כמובן שגם שוער גדול אבל את זה כולם יודעים. אנחנו עדיין בקשר טוב עד היום".
מי השחקן הכי מקצוען שראית במכבי?
"גל אלברמן. קשה להשוות בין השנים, אבל כשאתה רואה את אלברמן, שאפילו לא נולד במכבי, את הצורה בה הוא מתאמן, גם בתקופה שסיפסלו אותו, אתה לא יכול שלא להתפעל. גם בתקופות עוד יותר קשות, הבן אדם לא פצה מילה. אני לא מכיר שחקן בארץ שיתנהג ככה. זה הכי הרשים אותי. לא מכיר מישהו שהיה בולע כזו צפרדע וממשיך להתאמן כרגיל. יכול היה להיות לו משחק לא טוב, אבל אתה תמיד יודע מה תקבל ממנו. תקבל את המקסימום".
מי היה השחקן הכי גבר?
"צביקה רוזן. מכל הבחינות".
עם צביקה רוזן וגיורא שפיגל ()
במה זה התבטא?
"היו שחקני עבר שנקלעו לבעיות כלכליות. צביקה ואני אירגנו עוד כמה שחקנים, אספנו כספים והוצאנו אנשים מחובות לשוק האפור. לא פעם ולא פעמיים. גם אבי כהן ז"ל ואלון נתן היו לוקחים בזה חלק. עברנו בין אנשים, אפילו הלכנו לבנים של יושבי ראש לשעבר וחילצנו אנשים מבעיות. מכביסטים זה מכביסטים. זה לא משהו שנגמר".
האמונה הטפלה של אבי נמני
איך היה הקשר עם אבי נמני?
"מצויין. אני אוהב אותו אהבת נפש. בחור מדהים. ראיתי אותו עולה מהנוער, כשחקן וגם כמאמן ומנהל מקצועי. אגב נמני, יש לו צוואר ארוך אז הייתי אוהב לתת לו 'טפיחות חיבה' כאלה. פעם-פעמיים הוא הבקיע גולים אז התחלנו להאמין בזה. כל משחק הייתי נותן לו ככה על הצוואר. יום אחד בטדי, במשחק מול בית"ר ירושלים בעונת האליפות 2002/03, שכחתי. עכשיו אבי לא יבוא מיוזמתו, אבל אני רואה אותו ככה רץ ליד הספסל ופוזל לעברי. ופתאום אמרת 'יו איך שכחתי!'. מיד קמתי אליו מהר ואיך שאני מגיע אליו הוא אומר לי 'אתה חסר אחריות אתה יודע?'. כמובן שאחר כך הוא כבש שני גולים קריטיים בדרך לאליפות. האמת היא שתמיד יש אמונות טפלות בכדורגל. דרכים בדרך למשחקים, צבעים של תלבושות".
מסעות מכבי ובועז באירופה
היית גם בהופעה הראשונה של מכבי באירופה
"כן, זה היה משהו אחר. אופ"א היו כמובן שולחים את החוברות המפורסמות מלאות החוקים. אין ספק שזה קידם את הקבוצה. בתחילת שנות ה-2000 היתה גם את בעיית הטרור והיינו צריכים לארח משחקים בחו"ל. אני ומנהל קבוצה יצאנו לסופיה כדי לארגן את כל הדברים מא' ועד ת'. במקרה היה לנו מזל. היה שופט ישראלי בשם שלמה פינקלשטיין, שעבר לגור בבולגריה אז הוא עזר לנו המון. אבל לארגן משחק בית באירופה בחוץ היה משימה רצינית, בייחוד אז כשלא היו משרדי מועדון כמו היום. אני גאה שהיה לי חלק מרכזי בכך".
מה המקום הכי מיוחד שהיית בו עם מכבי?
"היינו באיסלנד בתחילת שנות ה-90 כשמכבי שיחקה נגד קפלוויק. היום זה משהו תיירותי אבל אז זה היה מקום נידח. זה היה עוד בימי גביע המחזיקות. תמיד הייתי הולך לישיבות תיאום של אופ"א ושם ראיתי שבמגרש מישהו עוד בונה את הספסל שלנו לקראת המשחק. בערב הגעתי לאיצטדיון וראיתי שמי שבנה את הספסל זה הבלם של האיסלנדים. פעם גם היינו בעיירה באזרבייג'אן, לנקראן, 40 קילומטר מהגבול האיראני. זה היה נראה כמו 100 שנה אחורה. גם העיר קייסרי בטורקיה היתה קצת מוזרה. ב-20:00 בערב כבר היה חושך מצרים ברחובות. אין נשים ברחוב, רק גברים".
המשחקים שאי אפשר לשכוח
איזה משחקים גדולים אתה זוכר?
"כמובן ה-0:5 הראשון בדרבי ב-1970. זה היה משחק המשחקים. בדרך כלל דרבים שהסתיימו בתוצאה גבוהה קרו כשקבוצה אחת היתה חזקה והשניה פחות. במקרה הזה שתי הקבוצות רצו לאליפות, משופעות בכוכבים. מכבי פתאום תפסו יום, גיורא ליהטט עם שלושער ולתת 0:5 להפועל הזו היה משהו מדהים. לקחנו דאבל באותה עונה, אבל אם אני לא טועה הפועל סיימה עם אותו מספר נקודות כמו של מכבי. זכינו באליפות בזכות הפרש שערים, לדעתי של פלוס 6. כאילו ה-0:5 הזה ממש הכריע את האליפות".
רימון בשנות ה-70 ()
"עוד משחק זכור זה ה-1:3 על מכבי חיפה ב-1995/96", מוסיף רימון, "במחצית הראשונה שיחקנו לא טוב וחיפה הובילו 0:1. השחקנים ירדו לחדר ההלבשה והם רואים את דרור קשטן אדום מעצבים. אז אבי נמני אומר להם 'יאללה יאללה בואו נחזור למגרש'. לא החליפו חולצות, לא שתו, לא כלום. עמדו על המגרש וחיכו לחיפה. איך שהתחילה המחצית התנפלו עליהם כמו אמסטפים. אני זוכר שאחד מאוהדי חיפה שכנראה מכיר אותי אמר לי 'איך אני שונא אתכם, אבל להגיד לך את האמת? כדורגל כמו ששיחקתם במחצית הזו בחיים לא ראיתי'".
ומה הגול הכי גדול שראית?
"היו הרבה. ב-0:5 היה לגיורא שפיגל טיל אדיר בבעיטה חופשית. היה גם גול מדהים פעם נגד בית"ר ירושלים. הרימו כדור מכיוון שער 2 בבלומפילד, משה גולדנברג עשה מספרת ודוד קרקו המשיך עם מספרת משלו מ-16 מטר ופנימה. זה היה בתחילת ה-70, גול שקשה לשכוח".
דוד קרקו ()
איך אתה רואה את ההבדל בין אז להיום?
"זה כמו פערי דורות שיש במשפחות. סבתא שלי גידלה 11 ילדים וכיבסה בנהר. היום אם מתקלקלת המכונת כביסה חותכים ורידים. מבחינת הרמה, אני חושב שהכדורגל מאוד השתנה. היום הוא טקטי וצפוף, אני חושב שפעם הוא היה יותר יפה לקהל. יותר מפוזר על המגרש. השחקנים היו יותר כישרוניים. לא סתם עלינו ב-1970 למונדיאל. היו שחקני הגנה שאין היום, למרות שלדעתי הפערים מהעולם היו יותר גדולים. אנשים עוד עבדו חצי יום במקום עבודה ולא היתה מקצוענות מלאה. קשה להשוות, הכדורגל היום יותר מהיר, אולי בעבר לשחקנים היתה מנטליות יותר חזקה. בכל מקרה, אני חושב שגם היום יש למכבי קבוצה נהדרת ויופי של שחקנים".
לסיום אמר בועז משפט אחד שלמעשה מסכם את הקשר העמוק שלו עם המועדון: "50 שנה זה לא הולך ברגל. ביליתי עם הקבוצה הזו יותר מאשר עם האישה, עם הילדים, עם ההורים".
