תחילת שנות התשעים היתה שעתה היפה של מכבי תל אביב. אחרי עשור שחון בשנות ה-80, ובסך הכל 13 שנים ללא הנפת צלחת, הכל התחבר לצהובים שהשיגו אליפות על טהרת שחקני הבית בעונת 1991/92.

בוידאו: בניצחון הדרבי בעונת 91/92

השלד ההוא המשיך גם לעבר שתי אליפויות נוספות ב-1994/95 וב-1995/96, כאשר האחרונה שבהן הפכה למפורסמת במיוחד בעקבות הדאבל המרשים בו זכו הצהובים באותה השנה. אלא שהפעם, הגיע הזמן להפנות את הזרקור דווקא אל עבר עונת 1994/95 – שעד היום נחשבת לאחת מהיותר דרמטיות שהיו בכדורגל הישראלי.

עונת 1994/95 – שעד היום נחשבת לאחת מהיותר דרמטיות שהיו בכדורגל הישראלי.

האמת היא שאי אפשר להזכיר את מכבי ההיא מבלי להזכיר את היריבה הגדולה של הצהובים באותם שנים – מכבי חיפה. כמו מכבי, גם לירוקים היתה קבוצה איכותית במיוחד, שכללה בין השאר את אייל ברקוביץ' וחיים רביבו – שניים מהשחקנים הגדולים אי פעם במדינה. מהעבר השני מכבי של אותה תקופה העמידה קבוצה עם כוכבים כמו אבי נמני, איציק זוהר (שבין לבין עבר לשחק באנטורפן הבלגית), אבי כהן הירושלמי, ניר קלינגר, האחים ברומר, אמיר שלח, אלי דריקס וכמובן הזרים המצויינים שורה אובארוב ואלכסנדר פולוקארוב. התוצאה היתה מאבק מרתק ויריבות גדולה שנוצרה בין הקבוצות באותה תקופה. 

אל עונת 1994/95 נכנסה מכבי עם רצון להפוך את הקערה על פיה, אולי אפילו לנקום. מדוע? על אף עונה אדירה ב-1993/94, בה צברו 88 נקודות, הצהובים ראו את חיפה מניפה את הצלחת לאחר 39 מחזורי ליגה ללא הפסד. גם שחקני מכבי כנראה שמעו את הפרשנים מהללים את חיפה ומכתירים אותה לקבוצה הנוצצת יותר לכאורה, אלא שהכוח, האחדות וגם האיכות של מכבי תחת המאמן אברהם גרנט הוכיחו שכדי לקחת תואר צריך גם הרבה אופי. בסופו של דבר, ואת זה יודעת כל קבוצה שהשיגה משהו במהלך חייה, כשהמאבק צמוד מגיעים הרגעים הקטנים שכותבים את ההיסטוריה.

רגע כזה הגיע במחזור ה-26 (מתוך 30 בסך הכל). ערב המחזור נהנו שחקניו של גרנט מפער של 4 נקודות על פני חיפה. הירוקים ששיחקו מוקדם יותר, גברו 0:2 על בני יהודה וחיכו לראות האם הפועל בית שאן הצנועה, כוכבת הסרט המפורסם והמצויין "בית שאן: סרט מלחמה" שנעשה בדיוק באותו עונה, תצליח לגרום למכבי לאבד נקודות. ואכן, הצהובים לא ליקקו דבש. במשך 95 דקות הצליחה האורחת מהצפון להתגונן ולשמור על 0:0. הפער כבר כמעט קוזז לשתי נקודות בלבד – אך אז הגיע יורי שוקאנוב. עמוק בתוך תוספת הזמן הקשר הזר של מכבי הניף את הרגל לבעיטה שכנראה לא היתה מוצאת את הרשת במרבית המקרים, אך טעות של השוער המחליף שלומי ממן הוכיחה שלפעמים צריך גם מזל של אלופים. 0:1 קטן-גדול למכבי ששמרה על הפער.

צפו בשער המפורסם של שוקאנוב:

העסק גמור? עדיין לא. דווקא לאחר הניצחון על בית שאן הצהובים איבדו גובה עם שתי תוצאות תיקו בשני המשחקים הבאים ולמחזור הנעילה של העונה הגיעו עם יתרון  2 נקודות על פני החיפאים. המשמעות: האליפות תוכרע ברגע האחרון. כדי להוסיף עוד מתח, ההגרלה זימנה למכבי משחק חוץ לא פשוט בכלל מול הפועל ב"ש, שבאותן עונות נחשבה לקבוצה השלישית בטיבה בליגה.

המשפט השחוק בשנים ההם היה "האליפות עוברת בבאר שבע". מעולם הוא לא היה נכון יותר.

המשפט השחוק בשנים ההם היה "האליפות עוברת בבאר שבע". מעולם הוא לא היה נכון יותר. מנגד, מכבי חיפה אירחה בקרית אליעזר את אותה בית שאן, שנלחמה על חייה בליגה והגיעה למחזור הסיום כאשר החרב מונחת על צוואר וכל תוצאה מלבד ניצחון עלולה להוריד אותה ליגה.

ה-27.5.1995. שריקת הפתיחה נשמעה באיצטדיון וסרמיל ובאיצטדיון קריית אליעזר במקביל. אחרי קצת יותר מחצי שעה האיתות הראשון הגיע מהצפון. צמד מהיר של עופר שיטרית העלה את חיפה ליתרון 0:2 מבטיח, קבע כי במצב העניינים הנוכחי הירוקים במקום הראשון והעביר את כל הלחץ אל הכתפיים של שחקני מכבי תל אביב. 

אלא שכמו לכל אורך העונה ההיא גם הפעם השחקנים בצהוב הוכיחו שיש להם את הערך המוסף שיוצר קבוצה אלופה. רגע לפני סיום המחצית הראשונה מכבי קיבלה כדור חופשי סמוך לפינת הרחבה. ניר קלינגר הגביה את הכדור אל הראש של אלון ברומר והקשר המשיך עם נגיחה ממצב די קשה הישר לפינה הרחוקה של ב"ש ופנימה. שער האליפות. עוד 0:1 קטן-גדול ששווה צלחת. כמיטב המסורת של הימים ההם אלפי האוהדים שליוו את מכבי לבירת הנגב פרצו לכר הדשא ולאחר מספר עצירות גם שמעו את השריקה האחרונה של עונה מתוקה.

כדי להשלים את הסיפור כולו נזכיר רק שבחיפה שמעו על היתרון של הצהובים ובמחצית השניה איבדו ככל הנראה את התקווה. את בית שאן זה לא ממש עניין והיא ייצרה מהפך מדהים, ניצחה 2:3 והבטיחה לעצמה עונה נוספת בליגה הבכירה.

צפו בגול האליפות בב"ש: