ברק יצחקי הודיע על החלטתו לפרוש ממשחק פעיל לאחר קריירה מקצוענית של 16 שנים והוא יצטרף להנהלת המועדון.
החלוץ בן ה-33 שהצטרף למכבי תל אביב בקיץ 2010 סבל משתי פציעות קשות בברך, כבש 46 שערים בכל המסגרות. יצחקי, זכה במכבי בשני תארי אליפות, גביע המדינה ושני גביעי טוטו, העפיל 5 פעמים לשלב הבתים של אופ"א (4 אירופה ליג, 1 צ'מפיונס ליג) וצפוי לפרוש בהופעה ה-200 במסגרת המועדון במשחק נגד קבוצתו לשעבר בית"ר ירושלים.
מנכ"ל מכבי תל אביב, בן מנספורד, אמר לאתר הרשמי: "לאחר קריירה מפוארת כשחקן, ברק יעשה את צעדו הראשון להנהלה של מכבי תל אביב כשיתחיל לעבוד במחלקת הכדורגל המקצועני של המועדון. במשך החודשים האחרונים למדתי להכיר את ברק בצורה די טובה וכולנו משוכנעים כי ברק יהווה תוספת חשובה להנהלת המועדון. ברק יודע מה זה להיות שחקן של מכבי תל אביב והוא יודע מה מכבי צריכה על מנת לזכות בתארים. ידע מסוג זה, נחוץ והכרחי בשעה שאנו מתכוננים לעונה הבאה". 
ברק יצחקי אמר לאתר הרשמי: "מוזר ועצוב לי לשבת כאן היום ולהודיע על פרישה ממשחק פעיל, אבל אני מבין שלכל פרק בחיים יש סוף ואני חושב כי זה הזמן המתאים. אני שמח על מה שעברתי בכדורגל, גם על הרגעים הקשים, גם הטובים וגם הטובים יותר. והיו לא מעט כאלה….שיחקתי ב-2 המועדונים הגדולים בארץ, בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב וזכיתי גם ללבוש את המדים הלאומיים של ישראל. את הצעדים המשמעותיים שלי עשיתי במכבי ובית"ר והגשמתי את החלום של הילד הקטן שגדל בהפועל אשקלון. 
2 אליפויות וגביע בבית"ר ו-2 אליפויות וגביע במכבי, טרבל היסטורי, ו-5 פעמים שלבי בתים באירופה (4 אירופה ליג וקמפיין הצ'מפיונס ליג).
עברתי לא מעט פציעות, מתוכן שתיים קשות שגרמו לי לאבד כמעט שנתיים מהקריירה, בזמנים הכי משמעותיים, אבל חישלו אותי ולימדו אותי להתמודד עם הצדדים הפחות מהנים של הכדורגל.
לכם זה אולי מתקבל כמובן מאליו, אבל לשחק ברמות הגבוהות בגיל 33 ועוד אחרי שתי פציעות כאלה מעיד על התמדה, כח רצון, חוסן מנטלי והרבה תמיכה של המועדון והמשפחה.
להודיע על פרישה דווקא עכשיו, לפני משחק ביתי בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים – הוא רגע סימבולי עבורי כי כמה סימבולי שזה קורה בסמוך לעזיבה של ג'ורדי – מי שהצעד הראשון שלו בישראל היה לשלוח אותי לשנה בקפריסין אצל רוני לוי ועל זה אני יכול רק להודות לו. זה מה שהרוויח לי את הקריירה בחזרה יחד עם האמונה שלי בעצמי כשחקן וכאדם. 
אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות למשפחה שלי, להורים – לאבא שלי המלווה אותי מגיל 8 לכל משחק וכל מגרש, ולאמא שלי שמעדיפה לשלוח את אבא למגרשים ולבוא פחות. לאחים שלי, לאשתי ספיר שסובלת אותי 24/7. ורק על זה מגיע לה צל"ש. וכמובן לנסיכה שלנו סול. להודות לכל המאמנים שאימנו אותי, לצוותים הרפואיים שטיפלו בי, לשחקנים ששיחקתי לצידם וכמובן האוהדים שלא משנה איזה צהוב לבשתי עודדו אותי תמיד..
אני אמנם הולך לעזוב את חדר ההלבשה ואת המגרש, בהם נהניתי כל כך, אבל אין לי כל כוונה להתרחק – לא מכדורגל, לא מקרית שלום, ולא ממכבי ת"א.
מהקיץ אני מצטרף לצוות המנהל את המועדון מאחורי הקלעים – ואני רוצה להודות למיץ' גולדהאר, ג'ק אנגלידיס ובן מנספורד על ההזדמנות והאמון שהם נתנו בי.
המשחק מחר בנתניה יהיה האחרון שלי, כשחקן פעיל, שמצד אחד מסיים תקופה של 16 שנים של כדורגל מקצועני ואני מקווה שמתחיל תקופה לא פחות יפה".
