שורה אובארוב אמנם מוכר לרובנו בזכות הדרך שעבר עם מכבי, אך עוד לפני כן שוער העבר תיחזק קריירה מרשימה. אחד משיאיה היה ללא ספק גביע העולם ב-1990, שנערך באיטליה ואיפשר לשורה לקבל את אור הזרקורים על הבמה הגדולה ביותר שיש לעולם הכדורגל להציע. 28 שנים עברו מאז ולכבוד פתיחת מונדיאל 2018 חזרנו איתו אל הרגע בו פגש את דייגו מראדונה, אולי השחקן הטוב בהיסטוריה, ונבחרת ארגנטינה.
עוד באתר:
אובארוב היה באותו תקופה חלק מנבחרת ברית המועצות, רגע לאחר נפילת חומת ברלין וכחצי שנה לפני התפרקותה הסופית. הנבחרת ההיא שובצה לבית אחד עם אלופת העולם המכהנת ארגנטינה, רומניה וקמרון של רוג'ה מילה האגדי, שבאותו מונדיאל גם הפכה לאחת מהפתעות הטורניר. 
הרומן של אובארוב עם ישראל התחיל כשנה לאחר אותו מונדיאל, בשנת 1991, אך הוא היה אמור לבקר בארץ הקודש כבר בקיץ 1990. לברית המועצות נקבע משחק ידידות מול נבחרת ישראל, רק ששורה לא הגיע אליו. "הייתי אמור להיות במשחק (2:3 לישראל). הייתי אמור לעמוד בשער אבל הקבוצה שלי, דינמו מוסקבה, לא שיחררה אותי בגלל משחק גביע". בסופו של דבר מי שהיה השוער הראשון באותו משחק היה ויקטור צ'אנוב, אקס מכבי חיפה וחברו הטוב של שורה. שערים של אורי מלמיליאן, ניר לוין וטל בנין העניקו לכחולים-לבנים ניצחון יוקרתי. "אחרי המשחק הנבחרת טסה מישראל לגרמניה ואני הצטרפתי אליה שם", סיפר.
"שיחקנו שם וזה היה מדהים", נזכר אובארוב, "60 אלף איש, איזו אווירה היתה. הקהל היה בטירוף ועודד את מראדונה בלי הפסקה"
פרק משחקי הידידות הסתיים וב-8 ביוני נשמעה שריקת הפתיחה של מונדיאל 1990 באיטליה. ערב הטורניר מי שהיה השוער הראשון של הסובייטים היה רינאט דסאייב. שוער מצוין בפני עצמו, אך כזה שנכנס להיסטוריה גם כמי שעמד בין הקורות כאשר מארקו ואן באסטן כבש את השער היפהפה שלו בגמר יורו 88'. דסאייב היה גם האיש שקיבל את הקרדיט מהמאמן ולרי לובאנובסקי במשחק הראשון נגד רומניה, אלא שברית המועצות נכנעה 2:0 ואחד השינויים שבחר לובנובסקי לבצע היה בין הקורות.
מי "שהרוויח" מהעניין היה אובארוב שהפך בין לילה לשוער הראשון. ב-13.6.1990, שהיה גם יום הולדתו של אותו דסאייב, יצא שורה מחדר ההלבשה למשחק המונדיאל הראשון בחייו. רצה הגורל ומי שניצבה מהעבר השני היתה אלופת העולם ארגנטינה. אם זה לא מספיק, אז מי שהוביל את אותה חבורה דרום אמריקאית היה כאמור מראדונה – השחקן הטוב בעולם באותה תקופה. הארגנטינאים הגיעו למשחק לאחר הפסד סנסציוני לקמרון (1:0) במחזור הפתיחה והיו חייבים ניצחון.
לשמחתו של דייגו, ההתמודדות התקיימה באיצטדיון סן פאולו בנאפולי – המקום בו הפך מראדונה במהלך שנות ה-80 לסגן של אלוהים, כשהוביל את הקבוצה המקומית לשתי אליפויות וזכייה בגביע אופ"א. "זה קטע. שיחקנו שם וזה היה מדהים", נזכר אובארוב, "60 אלף איש, איזו אווירה היתה. הקהל היה בטירוף ועודד את מראדונה בלי הפסקה".
גם אצל ארגנטינה היה עניין רב סביב נושא השוערים ובדקה ה-11 היא איבדה את נרי פומפידו, ששבר את רגלו בעוד אירוע מפורסם מאותו מונדיאל. למרות זאת, הדחיפה מהיציעים עשתה כנראה את שלה ובדקה ה-27 הדרום אמריקאים הצליחו למצוא את הרשת של אובארוב: "הגול הראשון הגיע מהרמה מצד שמאל. פדרו טרוליו התרומם לכדור ונגח בדיוק לחיבורים שלי, כדור שאי אפשר לעצור". ברית המועצות ניסתה לחזור למשחק אבל קיבלה מכה נוספת בעקבות החלטה שנויה במחלוקת. אובארוב נזכר: "בתחילת המחצית השניה הרחיקו לנו שחקן, ולדימיר בזונוב, שקיבל כרטיס אדום. השופט הרג אותנו עם ההחלטה הזו ונשארנו ב-10 שחקנים בשלב מוקדם מדי".
11 דקות לסיום חורחה בורוצ'אגה ניצל את היתרון המספרי, כבש את השער השני של ארגנטינה (0:2) וסגר עניין. מראדונה וחבריו (שהגיעו בסופו של דבר עד לגמר) חיכו לשריקת הסיום שתבשר על ניצחון חשוב במאבק על העליה לשלב הבא. בינתיים, אובארוב הוכיח, כמו תמיד, שהוא לא עושה חשבון לאף אחד. "השופט שרק לעבירה לטובתנו, הכדור היה אמור לעבור אלינו, אבל הם הובילו ומראדונה לא רצה להחזיר את הכדור. התחיל להקפיץ, אתה יודע. התקרבתי אליו כדי לקחת את הכדור ויצא שדרכתי עליו קצת. קטנה כזו, לא זוכר על איזו רגל. ישר התחלתי לשחק מהר. פשוט רציתי לחדש מהר את המשחק".
על אף ההפסד, אובארוב היה בהרכב גם במשחק הבא של ברית המועצות. הוא שמר על שער נקי כשהסובייטים הביסו 0:4 את קמרון, אך לצערם זה לא הספיק כדי לעלות לשלב הנוקאאוט בעקבות 1:1 בין רומניה לארגנטינה במפגש המקביל. "בסיום לקחו אותי לבדיקת סמים. לא מצאו כלום", הוא נזכר בחיוך במה שבסופו של דבר היה המשחק האחרון שלו במונדיאלים וגם של נבחרת ברית המועצות האדירה לדורותיה.
תקציר הניצחון על קמרון:
