לפני שנים שאלה אותי אחייניתי יעל בחיוך ממזרי וחביב ועוקץ אם אני מעדיף לזכות באליפות תוך הפסדים בדרבי עם הפועל או לוותר על האליפות ולנצח בכל משחקי הדרבי. אני השבתי כי מעדיף את האליפות גם במחיר הפסד צורב בדרבי, ואיני מוסמך לומר ולחשוף מה הייתה עמדתה.
רוצה גם את האליפות וגם לנצח בדרבי. בנחישות, בהתמדה, בלי לוותר לעצמנו. החזק בזה, וגם מזה אל תנח ידך.
עתה אני רוצה לתקן את תשובתי: אל תפריעו לי עם שאלות אינטליגנטיות. אני רוצה גם את האליפות וגם לנצח בדרבי. בנחישות, בהתמדה, בלי לוותר לעצמנו. החזק בזה, וגם מזה אל תנח ידך.
כך עלינו להתכונן למוצאי שמחת תורה. לעלות למגרש עם רצון עז ולא להישבר ברגע של חולשה ובעיקר לשלוט ככל האפשר בכל חלקי המגרש.
לפני כחצי שנה, במלאת לי 80 שנים, זכיתי לכבוד גדול לקבל אות הוקרה מבעלי מכבי תל-אביב מיטש גולדהאר על יותר מ-70 שנים של אהדה. חרף כל השנים שחלפו הלהיטות לנצח בדרבי נותרה בעינה, בשיאה. זה מה שצריך לנווט את 11 הצהובים על המגרש.
בהסתמך על השובל הארוך של משחקי דרבי בהם צפיתי במרוצת השנים ארשה לעצמי להציע למאמן שלוש הערכות:
רצוי מאוד שבדרבי בו שחקני הפועל תל-אביב משקיעים מאמץ רב השוער פרדראג ראיקוביץ' לא ישחרר את הכדור למגינים הסמוכים אליו. או למישהו רחוק יותר במסירה ביד או בעיטה גבוהה.
בגלל אופיו המיוחד של הדרבי הרי במידה ויהיה צורך להעלות שחקן מן הספסל (וזה שיקול דעת של המאמן ולדימיר איביץ' בלבד) רצוי להתחיל בדקה ה-40 ולא ה-60 כדי שהשחקן החדש יתחיל להתחמם עד להפסקה.
לא יעלה על הדעת כי במשחק ליגת-על ובעיקר בדרבי מכבי תל-אביב לא תבעט לשער היריב 4-6 פעמים ממרחק (20-25 מטרים). זה המינימום בעיניי.
אך הקבוצה נראית כשירה מאוד והמאמן ראוי מאוד, ולפיכך אני חוזר להתחלה: כולנו מייחלים לזכות גם בדרבי, גם באליפות, הכל בצהוב.
