‏

בהשוואה לעומס המידע הקיים כיום על חייהם של כוכבי ספורט נוכחיים, אפשר להניח שלא הרבה ידוע על מקביליהם משנות ה-30 של המאה הקודמת. ענף הכדורגל בכל העולם היה עדיין בחיתוליו, אמצעים טכנולוגיים כמו טלוויזיה היו רק רעיון ראשוני ובטח שאי אפשר היה לדבר על שידורים ישירים. רשתות חברתיות בהן ניתן לעקוב אחר חייהם של הספורטאים? מדע בדיוני.

עוד באתר

ועדיין, על אף השנים הרבות שעברו מאז, אחד הסיפורים שהצליחו להתבלט ולהישאר בתודעה למרות שחלפו שנים רבות הוא סיפורו המיוחד של נתן פנץ ז"ל.

בעידן הרבה פחות פרסונלי מימינו אנו, התואר "כוכב כדורגל" היה שם נרדף לנתן פנץ. עד היום הוא נחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים שידעה ארץ ישראל בימים של טרום הקמת המדינה.  

ראשית הדרך היתה חלומית. פנץ בן ה-18, אולי הכישרון הכי גדול שצמח במכבי באותה תקופה, החל את דרכו בקבוצה בעונת 1935/36. הוא היה השחקן הצעיר ביותר בסגל שגם זכה באליפות הראשונה אי פעם בתולדות המועדון.

פנץ (ראשון משמאל, שורה תחתונה). צילום באדיבות התאחדות לכדורגל ()

מעט לאחר מכן, עדיין בשנת 1936 פנץ הצעיר היה חלק ממסע בן שלושה חודשים שערכה מכבי בארצות הברית. החלוץ, שהיה ידוע בדריבל ויכולת סיום איכותיים, כיכב באותו מסע משחקים עם לא פחות מ-22 שערים שהפכו אותו במהרה לגיבור מקומי.

למעשה, יכולתו של פנץ היתה כל כך מרשימה עד שקיבל הצעה מפתה להישאר בארה"ב ולשחק בניו יורק. אלא שהוא העדיף את ארץ ישראל, ולא בפעם האחרונה בחייו הקצרים, ושב עם חבריו הביתה. במדי מכבי פנץ המשיך להיות בורג משמעותי בהצלחות של המועדון וב-1937, הפעם כבר כקפטן ולמרות גילו הצעיר, הוא הוביל את הקבוצה לאליפות נוספת.

לקראת סיום העשור (1939) הסתיימה גם הקדנציה הראשונה של פנץ במכבי. בעקבות חילוקי דעות עם הנהלת המועדון הוא עבר לבית"ר תל אביב. אז עוד היה מדובר בקבוצה קטנה יחסית ששיחקה בליגה השנייה, אך היכולת של פנץ היתה כה גבוהה עד שהוביל אותה לצמרת הכדורגל הארץ-ישראלי, כולל זכייה בשני גביעים בתחילת שנות ה-40.

פנץ (מימין) ב-1936. צילום באדיבות ארכיון ההתאחדות לכדורגל ()

לפני תחילת עונת 1947/48 חזר פנץ הביתה – למכבי ת"א. הימים הם הימים שקדמו להקמת מדינת ישראל ומלבד היותו חלוץ נערץ, התגייס גם לשורות ארגון האצ"ל. בין מעבר מגינים והבקעת שערים, הוא השתתף גם בפעולות של הארגון ברחבי המדינה שבדרך.

ב-26 באפריל 1948 הוא חזר למגרש ועלה על הדשא בפעם האחרונה. רצה הגורל ומדובר היה בדרבי תל אביבי, שגם אז כבר היה נחשב לאירוע מסקרן במיוחד. 5,000 אוהדים, כמות גדולה מאוד ביחס לאוכלוסיית הישוב, הגיעו לאיצטדיון המכביה. הפועל תל אביב היתה זו שעלתה ליתרון, אך פנץ, ששיתף פעולה בחלק הקדמי עם בחור צעיר ומבטיח בשם שייע גלזר, כבש את שער השיוויון בדרך ל-1:1 בסיום. זה היה השער האחרון, במשחק האחרון, לפני הקמת מדינת ישראל. 

יומיים לאחר מכן, ב-28 באפריל 1948, הצטרף פנץ לפעולה של האצ"ל ביפו בתור מקלען במשוריין. אותו משוריין נתקע באחת הסמטאות הצרות של שכונת מנשייה ופגז בריטי שנורה עליו גרם למותו של הכוכב האגדי ושל שניים מחבריו לנשק. הישוב היהודי כולו הוכה בהלם ואלפים ליוו את פנץ למנוחות.

50 שנים לאחר מכן, ב-1998, נקרא על שמו רחוב ביפו בה לחם. 5 שנים לאחר מכן גם הוצב במקום פסל של פנץ, בגודלו הטבעי, בועט בכדור כדורגל.  

על פי ההיסטוריון עומר עינב, הסופר יורם קניוק ז"ל, שהיה נער תל אביבי בשנות ה-30 וה-40 כתב על פנץ את הדברים הבאים שמסכמים במידה רבה עד כמה גדול היה: "בזיכרון ילדותי פנץ הוא אדם ומושג. אפילו לא ידעתי שיש לו שם פרטי. גם לא היה חשוב. פנץ הוא תופעה שלא היה טעם לדוש בה, היא נשארה גבישית, רגע מואר באפילה. היו כמה מאורעות מכריעים אז: הצפלין שחלף מעל תל אביב, חומה ומגדל, הסנדלר יהושע, פנץ".