עמית היה אוהד מכבי והיינו הולכים ביחד למשחקים של הקבוצה. כשהיינו קטנים עמית אהד את היריבה העירונית וכשגדלנו העברתי אותו לצד היפה של העיר, לימדתי אותו מה זה להיות מכביסט והוא לימד אותי מה זה לאהוד.
הוא פשוט היה מטורף על הקבוצה. אני זוכר את המשחק הראשון שלנו ביחד בבלומפילד הישן. זה היה בעונת האליפות של 2013/2014. היינו בבית הספר ועמית אמר לי בוא נלך למשחק השבוע. 
ישר התחלנו בהפסקה לחפש כרטיסים ואני זוכר שהתרגשנו מאד, ישבנו בשער 11 וערן זהבי כבש שלושער, עמית צילם את כל הגולים ומאז החיבור שלנו למכבי ביחד היה פשוט עוצמתי.
כמה חוויות וזיכרונות יפים עברנו ביחד, וכמה אהבה הייתה לו למדים הצהובים. כל שיחה שלנו התחילה ב"ראית איזה משחק מטורף היה?" או "בוא נלך למשחק הבא כשאני יוצא שבת". עמית אהב את הקבוצה בצורה טוטאלית, היינו שותפים לאהבה הצהובה, באחת השיחות האחרונות שלנו, יום שישי האחרון שלפני המקרה עמית כתב לי : "מתי סוגרים משחק ? חוזר הליגה!"
זאת הייתה הבקשה האחרונה שלו ממני, לראות משחק של מכבי ביחד. לצערנו לא הספקנו לממש את זה ובגלל הגבלות הקורונה עברה שנה שלמה עד שיכולתי להגיע בפעם הראשונה לאצטדיון לאחר המקרה. זה קרה ביום ראשון בניצחון על מכבי פתח תקוה, עמית היית שותף אמיתי שלי לצבע הצהוב ותישאר לעד!
אני אוהב אותך כל כך אחי ומתגעגע עד אין סוף, יהי זכרו ברוך.
סמ״ר עמית בן יגאל נפל בפעילות מבצעית ביום י"ח באייר תש"ף (12.5.2020).
