ב-15.11.17 בשעה 17:00 התהפך עליי עולמי וכל תכנוני ומחשבותיי השתנו.
אריאל היה החבר הטוב ביותר שלי – צהוב בנשמה.
אתה אריאל, שמשכת אותי אחרייך לשנות את חיי ולהיות חלק בלתי נתפס מקהל האוהדים של מכבי תל אביב האהובה עלינו.
הלכנו לכל משחק, בגשם, בקור ובחום. אם זה בבלומפילד, בבאר שבע או עכו. בשבילנו זו היתה אהבה שלא ניתן לעצור, גם כשהתגייסנו דאגנו בכל יציאה של שבת להגיע לכל משחק, למרות כל העייפות והמשפחה שמאוד רצתה שנהיה במחיצתה.
בחרנו גם במשפחת מכבי תל אביב.
לא אשכח איך במשחק מול בני יהודה ב-2012/13 מכבי ניצחה עם שער בדקה ה-98. איך קפצנו ביציע ומרוב התרגשות והתלהבות שברנו את הכיסא. נפלנו מרוב אושר. אני זוכר איך כשהיינו יוצאים למשחק והיית מגיע למגרש האושר והחיוך מילאו את פניך. החיוך שלך היה משהו שקשה לשכוח ובשבילנו מכבי היתה החיים.
וכמו שאני הלכתי בעקבותיך והפכתי לאוהד שרוף של מכבי, אתה אריאל הלכת בעקבותיי לחיל התותחנים. עשינו דרך ארוכה ביחד מחטיבת הביניים ועד היום המר שבו כל תוכניותינו המשותפות נגדעו. היום, ללכת למשחקים בלעדיך כבר לא מרגיש אותו הדבר.
חבר יקר שלי, אתה חסר לי ולנו מאוד.
סמ"ר אריאל הרוש (1996-2017)
סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר התיכון קרית שרת בחולון במגמת ביוטכנולוגיה. מגיל צעיר היה מתלווה לאביו למשחקי הכדורגל של מכבי תל אביב. כשסיים את לימודיו התגייס לצבא לחיל התותחנים ואהב מאוד את השירות הצבאי.
ב-15.11.2017, כחודשיים לפני השיחרור המיוחל מהצבא, וכשבוע אחרי שחגג את יום הולדתו ה-21, אריאל נהרג בתאונה בכביש הצפון במהלך נסיעה מבצעית ליד קיבוץ יפתח. הותיר אחריו הורים כואבים ואחות אחת.
*פורסם לראשונה במאי 2019
