שרן ייני הודיע היום (שני) על פרישה. בגיל 37, אחרי קריירה אגדית במכבי, הקפטן החליט לתלות את הנעליים וקיים מסיבת עיתונאים מרגשת באיצטדיון בלומפילד בה סיפר על ההחלטה וענה לשאלות כלי התקשורת.
צפו במסיבת העיתונאים המלאה של ייני:
מי שפתח את האירוע היה מנכ"ל המועדון בן מנספורד שאמר: "היום זה יום מיוחד עבור שרן. אני יכול לדבר שעות על הדברים הטובים, הדברים הרעים, רוב הזמן הוא אומר לי מה אני עושה לא בסדר ואיך אני יכול להשתפר. אני זוכר איך ב-2018 הוא אמר לי לא להיות כל כך אנגלי ומנומס מול הישראלים בחדר ההלבשה. אני לא צריך להגיד הרבה היום, אז אשאיר את הבמה לשרן. קפטן, תודה על הכל!".
שחקני הקבוצה נכחו גם הם בבבלומפילד ובתחילת דבריו אמר ייני: "אתם לא מבינים כמה אני מתרגש לקום כל בוקר ולפגוש את החבר'ה האלה באימון, לבוא לאימון של מכבי ת"א. אני פשוט מאושר, מגיע לאימון, אוכל ארוחת בוקר וצוחק איתם, הולך לחדר כושר ועובד כמו מטורף יחד עם יוסי. יוצא לחימום, מאתגר את עצמי ואת החברים שלי, מנסה לנצח בכל מחיר. נותן את הלב והנשמה בכל אימון, וזה מה שאני מנסה לגרום לאחרים לעשות. אני אתגעגע לזה מאוד. היום אני מודיע על פרישה בסוף העונה".
"אני מרגיש בר מזל, היתה לי את הזכות לעסוק בחלום שלי מאז שאני בן 6", הוסיף, "כיף לי שנגעתי בהרבה אנשים, שחקנים, אוהדים, בטח בתקופה הזו עם כל הדברים שהיינו צריכים לעשות בשביל אנשים שסבלו ועדיין סובלים מכל מה שקורה במדינה ההזויה שלנו. זה שאתה יכול לגרום למישהו לשמוח אפילו לשנייה זו זכות מטורפת".
על המסע שעבר עם המועדון סיפר: "כשהתחלתי מכבי נראתה אחרת וכיף לי להיות חלק מההתעוררות של המועדון המפואר הזה, יחד כמובן עם המון שותפים שעברו איתי. בכדורגל הכל בגדול, הכל מועצם, כל התחושות והרגשות, כשאנחנו מפסידים ונכשלים, כשאנחנו מנצחים ולוקחים תארים הכל פשוט ענק. לפעמים הרגשתי כמו גננת, לפעמים כמ גלדיאטור, אבל תמיד ידעתי שאני משחק עבור משהו שהוא יותר גדול ממני, מועדון שמה שהוא והרעיון שלו הרבה יותר גדול ממני. אני יודע שעכשיו אני משאיר את המועדון בידיים טובות, של החבר'ה האלה, שאני סומך עליהם מאוד ואוהב ומעריך. תודה שאתם פה איתי, זה היה לי מאוד חשוב שתהיו כאן".
"לא גדלתי כאוהד של מכבי ת"א או קבוצה אחרת, בעצם במהלך חיי מכבי עזרה לי להתעצב כבן אדם יחד עם אשתי המדהימה והם הפכו אותי למה שאני היום", סיפר, "הערכים של מכבי לגמרי זורמים בי והערכים שלי הם הערכים של מכבי. בשבילי להיות מכביסט זה להציב את הסטנדרטים הכי גבוהים שאתה יכול, בראש ובראשונה כבן אדם, כספורטאי ושחקן כדורגל ולעמוד בהם למרות כל התנאים. אין תירוצים.
כדורגל מתגמד לעומת מה שאנחנו עוברים עכשיו במדינה שלנו. יש לנו חטופים בעזה. פרישה לא פרישה, כדורגל, אליפות, הכל משני, הכי חשוב שנחזיר אותם הביתה ונתעסק בהם כמדינה".
עוד סיפר הקפטן: "לוני הרציקוביץ' לקח אותי אחרי פציעה ולפני ניתוח ולפני שידע מה יהיה איתי ונתן לי חוזה לחמש השנים. זה מדהים. הגעתי למקום שבהתחלה היה לא טוב ולא מאורגן, זה היה מקום של הישרדות ולאט לאט הפך למקום של בנייה. הגיע אוסקר והחבר'ה עשו הצבעה מי יהיה הקפטן והחבר'ה בחרו בי, לא חשבתי אף פעם להיות קפטן, תמיד חשבתי לקדם אנשים לצידי, לא חשבתי שזה תכונות של קפטן או שאני מנהיג. כשבחרו אותי הייתי צריך לשפר את עצמי ולעשות תהליך, ועברנו הרבה. אני יכול לעזוב עכשיו בידיעה שאני עוזב מקום טוב וחזק ואיכותי".
על השאלה האם ישחק העונה ענה בהמשך: "אני לא אשחק העונה אבל אמשיך להיות עם הקבוצה עד היום האחרון. מפה נלך לאימון".
לאחר מכן נשאל האם ישאר במועדון ואמר: "היתה לי שיחה עם מיץ', הוא הביע עניין, הוא רוצה שאשאר באיזשהו תפקיד במועדון. במקביל יש לי גם הצעות אחרות בעולם הכדורגל ובעולם העסקי אז אצטרך לקבל החלטות. אני מתרגש לצאת לדרך חדשה וכשיהיה לי את כל המידע אוכל לקבל החלטות. אני צריך לחשוב. הלב שלי מכבי תל אביב, הייתי מאוד שמח להיות פה, אבל זה העולם. היו לי גם חלומות לשחק עד גיל 50, אמרתי רק 40 כי הייתם צוחקים עליי שאני לא מציאותי. זה מה שגרם לי לעשות את הקריירה שעשיתי כי הצבתי יעדים הכי גבוהים שיכולים להיות. אז הגעתי עד גיל 37 עם תואר או שניים".
על התפקוד שלו כקפטן לאורך השנים אמר: "כמו כל בן אדם וההתפתחות היה איזשהו תהליך. היום אני שמח אבל פעם הייתי מאוד קשוח, מאוד לא נותן מקום לצחוקים לא במקום, מסר לא לעניין. מתישהו הבנתי שאם אמשיך כאילו אני השחקן שכל הזמן עולה ודומיננטי וצריך לגבש את כולם, מתי כשהמעמד שלי טיפה הולך ויורד אני אאבד את זה. הבנתי שאם אני רוצה קריירה ארוכה ולהיות בריא בנפש שלי אני צריך להקליל. אני חושב שהייתי קפטן טוב, מסוג מסוים, יש המון סוגי מנהיגים, קבוצה צריכה אוסף של מנהיגים והקפדתי תמיד לשתף פעולה עם כולם. ניסיתי לשכנע את דור (פרץ) להיות קפטן הרבה לפני שאני פורש, זה לא הלך. בוא נגיד שאני מסתכל אחורה ואני מאוד גאה".
על ההחלטה לפרוש סיפר: "רציתי לשחק עד גיל 50 והאמנתי שאני יכול. ברגע שאתה נפצע צולבת ומיניסקוס בגיל 37, עשיתי את כל מה שאני יכול ואני עדיין עושה, עובד כמה שעות ביום, מנסה לצאת מזה אבל זה דורש ניתוח והחלמה של 9 חודשים ושיקום. כשאתה בן 37 לא יתנו לך את זה. זה לא עובד ככה. צריך להתמודד עם המציאות כמו שהיא".
כשנשאל מה רגעי השיא מהקריירה שלו אמר: "האליפות הראשונה זו האליפות הכי מרגשת שהיתה לי, אחרי 10 שנים שלא לקחנו אליפות היתה סערת רגשות מטורפת. היה את ה-2:3 של ערן בדרבי, את ה-2:3 של לוגסי, נגד רמת השרון בגשם שחזרנו ל-3:4 ממש זכור לי. גולים נגד בית"ר ירושלים מהאוויר ונגד הפועל חיפה שאניימה סחב אותי על הגב. הרגעים שהייתי בשער. הרגע שבחרו אותי לקפטן, הרגע שלוני נתן לי חוזה. זה קשור למכבי, יש עוד המון אבל אני אעצור כאן".
במהלך מסיבת העיתונאים גם חברו הטוב של שרן, ערן זהבי, אמר כמה מילים: "אני רק רוצה להגיד לך תודה על הכל, שיחקנו ביחד 5 שנים וחצי. זכינו ב-4 אליפויות, אינספור תארים. תודה על כל רגע שראיתי אותך במנהרה וידעתי שיש מישהו בגב שלי שאני כל כך שמח שהוא איתי על המגרש. בטח מחוץ למגרש, היו רגעים שידעת לשים את הדברים בפרופורציות והראת לכולם מזה קפטן אמיתי. לא סתם אמרתי שאתה הקפטן הכי טוב בהיסטוריה, באמת התכוונתי לזה, נתת פה לכל שחקן כל כך הרבה לאורך הדרך, עצות, דוגמא אישית שמבחינתי זה הדבר הכי גדול שעשית פה. תודה על זה שיכולתי להיות קפטן לידך, תמיד עבדנו בשיתוף פעולה. הרגע הכי עצוב שלי זה שעזבת ולא עלינו יחד לליגת האלופות, אבל הרווחתי חבר לחיים. שיהיה לך בהצלחה, אני בטוח שבכל מה שתעשה אתה תצליח".
