בילדותי זכיתי להיות מוקף בזוג הורים חם ואוהב, אח ואחות גדולים וכמות גדולה מאוד של דודים, דודות ובני דודים. כילד סקרן שאלתי את אימי איך זה שלה יש כל כך הרבה אחיות ואחים ואילו לאבי אין אחים ואחיות בכלל ואפילו אין לו הורים. התשובה שקיבלתי הייתה "כשתגדל נספר לך", ומיד הוסיפה "אל תשאל את אבא על זה". התאפקתי מספר ימים ובסוף שאלתי את אבא שלי "למה אין לך אחים ואחיות?". הוא ענה לי "הנאצים הרגו אותם. כשתגדל אספר לך".
וכך שנים רבות לא סיפר, שתק. לא רצה שילדיו האהובים ייתקלו בדברים רעים. רצה רק להקיף אותנו בחום ואהבה. השנים חלפו ועברו ורק כאשר הפכתי להיות בעל משפחה, החל אבי לספר לי על קורותיו.
ילד למשפחה מאושרת בליטא שנכבשה על ידי הנאצים והוכנסה לגטו. בהיותו בן 14 נלקחו הוריו ואחותו לצעדת מוות בפורט השביעי בסיומה נרצחו 4,000 יהודים. אבי נשאר עם אחיו הגדול בגטו. הם שרדו בזכות הברחות של תפוחי אדמה מחוץ לגטו אל תוכו, אך שנה לאחר מכן הנאצים החלו לשלוח את היהודים למחנות השמדה. אבי הצליח להימלט ליערות, אבל אחרי מספר חודשים נתפס ונשלח למחנה ריכוז. שם הוא שמע שאחיו נהרג והוא נשאר השריד האחרון למשפחתו.
הוא הצליח לשרוד במחנה הריכוז, אחרי עבודות פרך, ולאחר סיום המלחמה נשלח למחנה פליטים בגרמניה. שם שהה קרוב ל- 3 שנים, התחזק פיזית ואף שיחק כדורגל במכבי פרנוולד מינכן, כקיצוני ימני.
משה (רביעי מימין) במדי 'מכבי פרנוולד מינכן' ()
ב-1948 עלה לישראל חסר כל ומיד נשלח לצבא להילחם. עם תום מלחמת העצמאות הוא השתחרר והתחיל לעבוד ובמאמץ גדול ואהבה אין סופית גידל, יחד עם אימי מלכה, משפחה לתפארת.
מהרגע שעלה ארצה ועד יומו האחרון היה אוהד מכבי תל אביב. כשהייתי בן 5 לקח אותי למשחק הכדורגל הראשון של מכבי בבלומפילד ומאז הפכתי גם אני לאוהד מושבע של הקבוצה.
שוקי אברמוביץ' בבלומפילד ()
