ברחבי ישראל מציינים היום (שלישי) את יום המשפחה ומלבד תכונות אופי וגנטיקה אחד הדברים הנפוצים שמועברים בדרך כלל מדור לדור הוא האהבה לקבוצת כדורגל.
לכבוד האירוע חיפשנו משפחה שבה הטירוף למכבי מונחל בצורה מושלמת מאב לבן וגם מצאנו כזו בצורת המכביסטים של משפחת פרידמן. מדובר בלא פחות מ-3 דורות של אוהדים מסורים, בעלי מנוי כמובן, שמבחינתם ההגעה לבלומפילד וצפייה במשחק של מכבי היא הבילוי המשפחתי האולטימטיבי.
מי שהתחיל את הכל הוא זאביק פרידמן (75), שבמהלך השנים הכניס גם את בנו תומר (41) למשפחה הצהובה. בשנים האחרונות נדבק בחיידק גם הנכד והבן אדם (16) והשבוע הם הגיעו לאיצטדיון בלומפילד לסדרת צילומים תלת דוריים. ניצלנו את ההזדמנות כדי לשמוע מהם קצת על האהדה שלהם עם מספר שאלות זהות – ותשובות שונות – שגם ממחישות את השינויים שעברו על מכבי לאורך ההיסטוריה.
איך התחלת לאהוד את מכבי?
זאביק: "התחלתי לאהוד את מכבי בגיל 6. זה היה ב-1953 וזו הפעם הראשונה שאבא שלי הרשה לי ללכת למגרש כדורגל. היה בהתחלה את המכביה (איצטדיון), אחר כך באסה, מה שהיום בלומפילד, ומאז ועד היום אני קונה בכל שנה מנוי".
תומר: "נולדתי למשפחה צהובה".
אדם: "באתי כידוע ממשפחה צהובה, האהבה שלי לכדורגל בלתי מוסברת ואני ממשיך את הדור, מקווה שככה גם יהיו הילדים שלי".
מה היה משחק הראשון שהיית בו?
זאביק: "בכיתה א', לא זוכר נגד מי זה היה. זה היה ב-1953, הייתי בן 6, דתי, הלכנו ברגל מדרום תל אביב עד המכביה, אחר כך היינו הולכים ברגל ליפו. לא יכולנו לנסוע בשבת אבל לא הפסדנו שום משחק, כמו היום".
תומר: "לדעתי הלכתי בגיל 7 או 8, אני לא זוכר בדיוק. אבל המשחק שהכי זכור לי מילדות זה ה-0:4 על הפועל ת"א באיצטדיון רמת גן, עם השלושער של אלי דריקס בעונת 1992/93".
אדם: "לא זוכר בדיוק את המשחק הראשון אבל יש כמה משחקים שזכורים לי כמו ה-2:3 בדרבי ורגעים שמחים של אליפויות וגביעים".
מי השחקן האהוב עליך בכל הזמנים?
זאביק: "אבי נימני".
תומר: "ואוו, צפוי להגיד המלך – אבי נימני, אבל יש הרבה. דריקס, אובארוב".
אדם: "דן גלזר, הוא מנהיג על הדשא".
מה הרגע הכי גדול שלך כאוהד?
זאביק: "הניצחונות בדרבי, אלה הרגעים המאושרים ביותר".
תומר: "שוב, ה-0:4 על הפועל בדרבי ההוא".
אדם: "ה-1:2 בגמר גביע האחרון היה משחק קשה, הרבה תהפוכות אבל בסוף היה ממש מתוק לנצח ולחגוג את הגביע".
מה אתה הכי אוהב שקשור למכבי?
זאביק: "את המשחק עצמו. הקהל, החברים, הנסיעה, החזרה, כל מה שקשור למשחק"
תומר: "האווירה של לפני משחק, כשכל הקהל שר. אני כל כך שמח שחזרנו לבלומפילד, הצמרמורת מהשיר לפני שריקת הפתיחה ("מי כמוך באלים"). גם המשפחתיות. תבין שכל השורה שלנו, שתי שורות, שלוש שורות, כולם נהיו משפחה של השורות לידם. אני שומע את זה מהרבה אוהדים, איצטדיון משפחתי, אוהב וזה מה שהקבוצה נתנה לנו".
אדם: "האוהדים, הקהל ולבוא לכאן כל משחק בית ולראות את הקבוצה שלי משחקת. זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם".
