רוזן הוא אחד משחקני ההגנה המשמעותיים ביותר שהיו בישראל ועמוד התווך של הגנת מכבי תל אביב בשנות השישים והשבעים. הבלם החזק והקשוח גדל במחלקת הנוער של המועדון וערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת עוד בטרם מלאו לו 17 בניצחון 0-6 על מכבי שעריים במרץ 1964. כבר בעונתו הראשונה זכה רוזן עם הקבוצה בגביע המדינה כאשר פתח במשחק החוזר השני בניצחון 1-2 על הפועל חיפה. גביע שני ברציפות הגיע עונה לאחר מכן אך דווקא בניצחון על בני יהודה בגמר רוזן לא שותף עקב פציעה שספג במשחק ידידות נגד הפועל ת"א.
לימים נחל רוזן הצלחות בכל זירה אפשרית גם במדי הנבחרת אך במדי מכבי ת"א המשיך להוכיח את עצמו ולקטוף תארים נוספים בשנותיו הראשונות. גביע מדינה שלישי הגיע בעונת 1966/67(בליגה המשיכה עונה זו לעונה כפולה עקב מלחמת ששת הימים) אך גם בגמר זה בו ניצחה מכבי ת"א את הפועל ת"א רוזן לא שותף. בהמשך העונה הכפולה חגג רוזן אליפות ראשונה במדים הצהובים כאשר לאחר 60 משחקים הקדימה מכבי ת"א את הפועל פ"ת ב-3 נקודות בלבד. רוזן שותף ב-49 מתוך 60 משחקי ליגה.
הקשיחות מחד והאלגנטיות מאידך של רוזן במשחק ההגנה שלו הפכו אותו לאימת החלוצים שהתקשו להתמודד איתו. דאבל ראשון של אליפות וגביע לרוזן במכבי ת"א הגיע בעונת 1969/70 אך לרוזן הישג אחד שבולט מעל השאר. הבלם היה שותף מלא לשתי הזכיות של מכבי ת"א בגביע אסיה בעונת 1968/69 ועונת 1970/71 כאשר שותף בכל המשחקים ועזר לקבוצתו לשמור על רשת נקייה במשחקים החשובים. סך כל התארים של רוזן עם מכבי ת"א מסתכמים בארבעה גביעי מדינה, שלוש אליפויות ופעמיים גביע אסיה לקבוצות.
כבוד ייחודי נוסף לו זכה רוזן בקריירה העשירה שלו הגיע עם השתתפותו במונדיאל היחיד אליה העפילה נבחרת ישראל, מקסיקו 1970. רוזן פתח במרכז ההגנה בכל שלושת משחקי הבתים כאשר הנבחרת סיימה בתיקו 0-0 עם איטליה הפינאליסטית של אותו טורניר, 1-1 עם שבדיה והפסידה 2-0 לאורוגוואי. רוזן רשם 58 הופעות במדי נבחרת ישראל בין השנים 1968 ל- 1975 כאשר נתון חריג במיוחד הוא שבעוד שבמדי הנבחרת כבש רוזן 5 שערים, במדי מכבי ת"א הוא לא מצא את הרשת לאורך כל שנותיו.
